אלדן תחבורה בע"מ נ' צברי

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזק על סך של 6,736 ₪ אשר נגרם לרכב התובעת המעורב בתאונה אשר ארעה ביום 28.11.11 ברחוב הבילויים בגדרה.

2.חילוקי הדעות בין הצדדים הינם בשאלת האחריות לקרות התאונה וממילא להטבת הנזקים.

3.לטענת התובע, התאונה ארעה בשעה שביצע פנייה שמאלה לרחוב הבילויים, כאשר רכב הנתבע נסע באותה עת לאחור ופגע בצדו השמאלי של רכב התובעת. נהג התובעת אף העיד כי כאשר הבחין ברכב הנתבע נוסע לעברו לאחור, צפר לו ואף הסיט את רכבו ככל הניתן, ברם, לא יכול היה למנוע את התאונה.

4.הנתבע טען מנגד, כי יצא מחצר ביתו המצוי כעשרה מטרים מהצומת, בנסיעה איטית וזהירה לאחור, תוך מבט תמידי לאחור על מנת שיתאפשר לו לראות את התנועה ברחוב, וכאשר הבחין ברכב התובעת מתפרץ מהצומת לרחוב הבילויים עצר את רכבו עצירה מלאה ומוחלטת.

לטענת הנתבע, בעת התאונה, הוא טרם סיים הירידה לכביש ורכבו נותר כשמחציתו על המדרכה ומחציתו על הכביש, ולא בלט לכיוון התנועה מעבר לקו הרכבים שחנו בצמוד למדרכה. עוד נטען על-ידו, כי לא חש במכה כלשהי ברכבו ואף לא שמע כל רחש של תאונה.

הנתבע הוסיף כי מיד לאחר התאונה, ירד נהג התובעת מרכבו ואמר לתובע "איזה התחלה של יום, אני מתנצל".

בשל כלל האמור, נטען על-ידי הנתבע, כי האחריות להתרחשות התאונה הינה של נהג התובעת.

5.לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, התשריט המתאר את גרסת הצדדים, עיינתי בתמונות הנזק בכלי הרכב ומיקומם ותמונות המקום בו ארעה התאונה, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות הארוע לשיטתו, באמצעות "מכוניות צעצוע", אני מקבלת את גרסת ועדות נהג התובעת, אשר עדיפה ומהימנה עלי בין היתר בשל כך שעדותו לא נסתרה, ואף מצאה חיזוק בגירסת הנתבע אשר אישר כי נסע לאחור עובר לתאונה, וכי היה מגע בין הרכבים, וזאת בניגוד מוחלט לנטען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו בו הכחיש הנתבע כל פגיעה ברכבה של התובעת (סעיף 13(ה) ו 13(ז) ובניגוד להכחשתו הגורפת כי רכבו היה מעורב בתאונה (סעיף 14 לכתב ההגנה).

מכאן, שאני מקבלת את טענת התובעת לפיה היה מגע בין הרכבים, כנטען על ידי נהג התובעת, ועל פי התיאור שמסר, וכפי שאישר הנתבע. גרסתו של נהג התובעת אף מתיישבת עם מיקום הפגיעה ברכב התובעת, אשר על פי גרסתו, שלא נסתרה, הספיק לחלוף כמעט לגמרי על רכבו של הנתבע.

מכאן, ומשהעדפתי את גרסת נהג התובעת ביחס לנסיבות התאונה, אני דוחה גם את טענת הנתבע, לפיה עובר לתאונה הוא הבחין ברכב התובעת כשהוא מתפרץ לכביש ומיד עצר את רכבו ומשכך, וגם מטעם זה, אין לו כל אחריות לנזק. ראשית, טענה זו של הנתבע אינה מתיישבת עם טענתו הכללית לפיה לא היה מעורב כלל בתאונה, כפי שצוין לעיל, וכן אינה מתיישבת עם טענתו האחרת בסעיף 13 (ד) לכתב ההגנה וכן עדותו בפניי, לפיה הוא לא בלט כלל לנתיב בו נסע רכב התובעת. שכן, ממה נפשך? אם רכב הנתבע אינו בולט לנתיב נסיעתו של רכב התובעת, מדוע היה עליו לעצור נסיעתו לאחור? ואם כך היו פני הדברים, מדוע שנהג התובעת יסטה לנתיב נסיעתו של הנתבע ויפגע בו אם אינו בולט לכיוון הנתיב בו נסע. נראה כי אין כל היגיון בטענת הנתבע.

לכך יש להוסיף את החובה המוטלת על רכב הנוסע לאחור לוודא שאין רכבים בנתיב בו הוא נוסע, ונראה כי הנתבע לא מילא אחר חובה זו. הנתבע הודה כי הבחין בנהג התובעת כשהוא מבצע עצירה ליד קו העצור, טרם כניסתו לצומת וטרם ארעה התאונה וכן העיד כי נהג התובעת היה במרחק של 10-15 מטרים מרכבו של הנתבע (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 32-27).

מדובר במרחק סביר אשר אפשר לנתבע לעצור והיה מצופה כי משהבחין הנתבע ברכב התובעת, ישמור על קשר עין עימו, על מנת לבחון המשך האפשרות להשלים את הנסיעה לאחור, וכן יעצור במידת הצורך. כמו כן, מצופה כי אם הנתבע מעיד כי שמר על קשר עין עם רכב התובעת, שיידע למסור כיצד ארעה התאונה.

6.בנסיבות אלה, ושעה ששני הנהגים אישרו את מיקום הנזק, ואת עצם קרות התאונה והפגיעה ברכב התובעת מפגוש רכב הנתבע, ובשעה שמצאתי להעדיף את גרסת נהג התובעת לענין נסיבות התאונה, אני סבורה כי התובעת הוכיחה את התביעה. לפיכך, לא מצאתי ליתן משקל כלשהו לחוות דעת המומחה שהוגשה מטעמו של הנתבע – אף שהוא לא נחקר עליה - אשר רובה ככולה מנסה לשלול את האפשרות לפיה רכב הנתבע הוא זה שגרם את הנזק נשוא התביעה, וזאת בשל פערי גובה בין הפגוש של הנתבע לבין מיקום הפגיעה ברכבה של התובעת. אפשרות תאורטית זו אינה מתיישבת עם התרשמותי מעדויות הצדדים, ואין בה כדי לתמוך בעדותו של הנתבע, אשר הודה בסופו של דבר במגע בין הרכבים. יחד עם זאת, מצאתי להעיר, כי המומחה לא התייחס בחוות דעתו לאפשרות כי פער כזה – ככל שקיים – ואיני קובעת דבר בענין זה, נובע מכך שמדובר ברחוב המצוי בשיפוע והפגיעה ארעה בחלק מסוים של השיפוע בו שני הרכבים היו בגובה שונה.

7.להשלמת התמונה, יצוין, כי אני דוחה גם את הטענה לפיה רכב התובעת נבדק על ידי השמאי רק שבועיים לאחר התאונה, וכי יתכן שבפרק הזמן האמור, ניזוק רכבה של התובעת בתאונה נוספת/אחרת. טענה זו, אינה מתיישבת בסופו של דבר, עם הודאתו של הנתבע כי התאונה ארעה, וכי נגרם נזק לרכב התובעת, ומכל מקום, פרק זמן של שבועיים אינו חריג בנסיבות הענין, מה גם שאני נותנת אמון בגרסת נהג התובעת לפיה מדובר ברכב שהיה ברשותו כל העת, וכי לא ארעו תאונות נוספות או נזקים אחרים לאחר מועד התאונה ועד לבדיקת השמאי.

8.בנסיבות אלה, האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע והוא אחראי לקרותה.

9.לאור האמור מעלה, על הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,736 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

10.בנוסף, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1100 ₪, וכן שכר העד מטעם התובעת בסך של 300 ₪, בצירוף אגרה ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

11. בר"ע לבימ"ש מחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.